הלכתי וכתבתי
שיר על כישלון
אצלי הזמן טס
בלימודים כמו עפיפון
מסתכלת בשעון
ועוד שעה עוברת
מסתכלת על מורים
מתחננים לעוד תוספת
מה העניין
להתעסק רק בעיקר?
התפל הוא לא אפל
ולי נשבר
וגם נמאס
להסתכל על ילדים
שחיים בסרט
אמא אבא טחונים
מציאות אחרת
נייק אדידס
גוצ'י ושופוני
ילד מזוין
שרוצה רק צומי
תמונות של גוף
וחולצות של טומי
עיסוק רק בחיצוני ..
שעון של רולקס
והומלס, בוכה לידי
אם אתה לא כזה
You need to be
ילדים נהפכים דחויים
כי לא מבינים את השפה
כי לא שותים, מגלגלים
ומסניפים בהגזמה
ולמה?
אתם שואלים ת'שאלה
המרדף אחרי העושר
השלמות, ההצלחה
להיות כמו כולם
אבל לא להיות אתה
ככה זה בחברה
שהכל בה 'מושלם'

:סמפל
עכשיו בוקר ומה אתה עושה בבוקר רוצה לקום לצאת לעבודה עד כאן בסדר אתה מנסה לקום לעבודה ובשביל שתלך לעבודה אתה קודם כל צריך לשלוח את הילדים שלך לבית ספר אתה לא תשאיר אותם לבד בבית


נמאס לי מהשיט שמחדירים לי למוח
לשבת וללמוד אין לי פאקינג כוח
אם אין אני לי מי לי אז במי לבטוח?
אם אי אפשר לצאת מהשגרה
אפשר לברוח?
מציפים אותי במידע
כמו בתיבת נוח
12 שנים, אפשר לשכוח