[בית א׳: שגב]
זה כואב כמו דלקת לנתק את עצמך מהצלקת בשקט
להיפרד מהטרגדיה, לקבל את הכאפה, לקלף את הלכה
יותר קר מאלסקה והזוי כמו איוואסקה
ריח של סיגריות ואברקרומבי בלובי
היום מתפרנס ממה שפעם היה לי הובי
ומי שינסה לנקום בי, אני אנקום בו עם קומבו, אצבע הכל בכרום פה
בכל דרך, ויזואלית, ווקלית, אז אל תחשוב שקל לי או רע לי
כי טוב לי כשאני מקפיץ את הנולי
פליפ או שם גריפ על קרש חדש או אפילו משומש
עוד רגע קונה טיקט לקונטיקט או מיניאפוליס
כי נהיה פה דיס, פאק פוליס
עד פה, פליז, זה כבר בכלל לא כיפי
מחפשים הזדמנויות לסלפי כמו את איפה אפי
יו, ואת הקומנט והלייק כמו שאם סי מחפש את המייק
אז פאק הייפ והפוזה והפוזות, באד וייב בכל זאת
עוד אות ועוד אות, מרסס כמו רובוט
תביא לי קססה ותגביר לי את הדיסטורשן
הבאנג בשבילי כמו גיטרה לנתן גושן או אלביס
ואין דיס לאתניקס, זה הפרינטיסט שמשחק בטקסטים כמו בטטריס

[פזמון: רביד פלוטניק]
ולא, אני לא צריך שום דבר, אולי רק חרוז אחד
(שגב הצעיר, כמו כן, שגב הבכור)
(טוב, די להתבכיין)
[בית ב׳: רביד פלוטניק]
איי, יו, שגב, את כל חיי חייתי על הקצב
חרוזים שזרעתי בצפון פרחו בנגב
לא מכיר את יאיר או ציפי או מירי רגב
מכיר את צ׳ולו, נימי נים וסוניק, מה קורה, גב־
פגשתי אותו ברחוב, אמרתי לו, אתה גיבור ילדות שלי
בגללך במשך שמונה שנים הופעתי עם הילקוט שלי
הוא ענה לי אחלה דברים, תמשיך מה שאתה עושה
נפרדנו לשלום, הלכנו כל אחד לדרכו, חזרה לנושא
לרגע לא חשבתי להיות אמן אלטרנטיבי
כמו כן, לא קסמה לי הביצה התל אביבית
היום אני עסוק יותר, פחות צופה בטי וי
כל מה שאני צריך זה רק אנרגיה פוזיטיבית
פרשתי ממירוץ הראפרים, למה, כי הייתי, עשיתי
ומעולם לא קסם לי איזה ביף נרקיסיסטי
היום מלחין עם בסיסטים, דופק ג׳אמפים ופליפים
מצייר את המילים שלי, גרפיטי ארטיסטי על ביטים
יורה מילים, השארתי רק עופרת
קרעתי חצי מהראפרים כאן, הם אצל התופרת
גודלתי, גדלתי וגידלתי במחתרת
היום מפגין חריזה לתפארת מדינת ישראל

[פזמון: רביד פלוטניק]
ולא, אני לא צריך שום דבר, אולי רק חרוז אחד
(טוב, די להתבכיין)