['בית א]
כשאני מדמיינת את עיר הולדתי
יש פסל שלך, צבוע ברונזה, ושזוף בהתזה
ולוח מתחתיו
שמאיים לדחוף אותי במורד המדרגות בבית הספר שלנו

[טרום-פזמון]
וזה תמיד היה אותו כאב צורב
אבל חלמתי שיום אחד אוכל לומר

[פזמון]
כל הזמן הזה שזרקת אגרופים, בניתי משהו
ואני לא יכולה לסלוח לדרך שגרמת לי להרגיש
צרחתי "תזדייני, איימי" לשמי הלילה כאשר הדם זרם
אבל אני לא יכולה לשכוח את הדרך שגרמת לי לרפוא

['בית ב]
וזה לא היה קרב הוגן
או רצח נקי כל פעם שאיימי דרכה על הקבר שלי
ואז היא כתבה כותרות
בעיתון המקומי, צוחקות על כל צעד קטן שעשיתי

[טרום-פזמון]
וזה תמיד היה אותו כאב צורב
אבל התפללתי שיום אחד אוכל לומר
[פזמון]
כל הזמן הזה שזרקת אגרופים, בניתי משהו
ולא יכלתי לחכות להראות לך שזה היה אמיתי
צרחתי "תזדייני, איימי" לשמי הלילה כאשר הדם זרם
אבל אני לא יכולה לשכוח את הדרך שגרמת לי לרפוא
כולם יודעים שאמא שלי אישה צדיקה
אבל היא נהגה לאמר שהיא רצתה שתמות
דחפתי כל סלע במעלה הגבעה
המילים שלך עדיין מצלצלות בראשי, מצלצלות בראשי

[גשר]
כתבתי אלף שירים שנראים לך לא מגניבים
בניתי מורשת שאי אפשר לבטל
אבל כשאני סופרת את הצלקות, יש רגע של אמת
שלא היה זה, אם לא היה אותך

['בית ג]
ואולי כתבת את זה מחדש
ובמוחך, אף פעם לא צבעת את רוחי בשחור וכחול
אני לא חושבת שהשתנית הרבה
אז שיניתי את שמך, וכל רמזים מגדירים אמיתיים
ויום אחד, הילדה שלך חוזרת הביתה ושרה
שיר שרק שנינו נדע הוא עליך, כי

[פזמון]
כל הזמן הזה שזרקת אגרופים, בניתי משהו
והמושב שלנו, הוא נראה כל כך קטן מכאן למעלה
צרחתי "תודה , איימי" לשמי הלילה והכוכבים מדהימים
כי אני לא יכולה לשכוח את הדרך שגרמת לי לרפוא
כולם יודעים שאמא שלי אישה צדיקה
אבל היא נהגה לאמר שהיא רצתה שתמות
אז דחפתי כל סלע במעלה הגבעה
המילים שלך עדיין צלצלו בראשי, צלצלו בראשי
[סגיר]
תודה, איימי
תודה, איימי