[בית 1 - 9 מ"מ]
קח כרטיס כניסה לסרט שאני חי בו
יושב על המדרגות של השכונה כל יום בהיי פה
הדף הוא כמו מיטה חולם את כל חלומותיי בו
חיי במקום בו כל פורץ יותר גנוב מאייפון
גר עם אמא חולת נפש שצורחת
כל הבית שלי תרופות זה כמו לגור בבית מרקחת
לשכנים שלי אין נחת, היא נשלחת לטיפול
פה הקירות דקים כמעט כמו פאקינג ניירות גלגול
אוכל רק סטלות ותמיד נכנס לקטלות, עד לא
מזמן ירו עלי כי אני אחד שלא אכפת לו
פסיכופת אבל עוד פרפר בין פרחים
שנלחם לא להפוך לעוד אריה בן סורגים
עובר אותם סרטים שוב מהסוף להתחלה
כמו אישה מוכה שלא רוצה לעזוב את בעלה
סלחי לי אמא זה לא אשמתך שאת חולה
אבל לפעמים אני מצטער שלא עשית הפלה

[פזמון]
כמו אילם אני נלחם רק לבטא את רגשותיי
כמו עיוור אני לא רואה ת'סוף לנדודיי
כמו חירש אני לא שם זין מה תגיד עליי
כבר לא נותר אפילו כוח לנגב את דמעותיי

[בית 2 - אודימן]
קולות בראש רק מתרבים בלילות יש משהו שהולך איתי
הופך את הבקבוק מוזג לכוס והוא מחזיר לי והופך אותי
אמא שלי בשוק כשאני חוזר הביתה
מת על השכונה אז אל תשאל איך אני חי בה
חולה נפש עם היגיון בריא אכן
אני לא חיי את החלום כי אני אמות כשאני ישן
ההיגיון נעלם לאט לאט בין המחשבות
כמו הקול של אבא שלי כשהתגלה לו סרטן ריאות
נולדתי בניתוח קיסרי ואני מרגיש כמו עבד
והשתיקה שלי זאת התשובה הכי כואבת
עוד לא בן 20 עם רעידות בידיים שלי
לוקח שאכטה עשן לבן מסתיר ת'דם שבעיניים שלי
השינוי ולמה שהתקופה הפכה אותי
שברתי ת'הרגל כי השגרה שלי שברה אותי
מרוב זיעה של פחד השינה הפכה לשחייה לילית
ואני בורח לשתייה תמיד
[פזמון]
כמו אילם אני נלחם רק לבטא את רגשותיי
כמו עיוור אני לא רואה ת'סוף לנדודיי
כמו חירש אני לא שם זין מה תגיד עליי
כבר לא נותר אפילו כוח לנגב את דמעותיי

[בית 3 - פלאשבק]
חצי שעה בתוך הגיהינום שלך
זה שלושים דקות שלמות בתוך גן עדן בשבילי
נגמר לי כל הכסף, הוצאות על מיקרופונים
מתחשבן על כל דקה, כמו חברות של פלאפונים
חי לפי הספר, מחפש את הפינה שלי
?עכבר בתוך מבוך ומי הזיז את הגבינה שלי
זה כמו לזרוק את החיים ואין מי שיתפוס
זה הגיוני כמו לרוקן את האוקיינוס עם כוס
עוד 5 דקות לקרוס, והשעון ממשיך לרוץ
אני מסתיר בפנים את כל מה שעובר עליי בחוץ
מסתובב בין עצבים לבין דמעות
ואנשים שלא יורדים לי מהגב כמו צלקות
3 שנים חייל שמשחק במלחמה
ו11 שנים שאני מחפש במה
הלכו לי הרגליים מלרדוף ת'מוזה נו
המציאות הזאת חוזרת על עצמה כמו דה ז'ה וו

[פזמון]
כמו אילם אני נלחם רק לבטא את רגשותיי
כמו עיוור אני לא רואה ת'סוף לנדודיי
כמו חירש אני לא שם זין מה תגיד עליי
כבר לא נותר אפילו כוח לנגב את דמעותיי